Guittine
Daf 7a
שְׁטָר שֶׁחוֹתָמוֹ בְאַרְבָּעָה עֵדִים וְנִמְצְאוּ שְׁנַיִם הָרִאשׁוֹנִים קְרוֹבִים אוֹ פְסוּלִים כָּשֵׁר וְתִתְקַייֵם הָעֵדוּת בַּשְּׁאָר. רִבִּי אִילָא בְשֵׁם רִבִּי יָסָא. 7a אַתְייָא כְּמָאן דְּאָמַר. אֵין הָעֵדִים חוֹתְמִין אֶלָּא זֶה בִפְנֵי זֶה. בְּרַם כְּמָאן דְּאָמַר. עֵדִים חוֹתְמִין זֶה שֶׁלֹּא בִּפְנֵי זֶה. אֲפִילוּ חָתַם יִשְׂרָאֵל בַּסּוֹף פָּסוּל. וְיֵעָשֶׂה בְּהַרְחֵק עֵדוּת וִיהֵא פָסוּל. לֵית יְכִיל. דְּקָאָמַר רִבִּי יָסָא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. עֵדִים פְּסוּלִין אֵינָן נַעֲשִׂין כְּהַרְחֵק עֵדוּת. שֶׁלֹּא בָאוּ אֶלָּא לְהֶכְשֵׁירוֹ שֶׁלַּגֵּט.
Traduction
Selon R. Ila au nom de R. Yossé, au contraire, ladite particularité est conforme à l’avis de celui qui dit que les témoins doivent signer en présence l’un de l’autre (lorsque la signature finale est celle de l’Israélite, elle garantit la précédente, et il ne reste pas de crainte à avoir); mais d’après l’avis opposé, disant qu’il est loisible aux témoins de signer sans être en présence l’un de l’autre, l’acte que l’Israélite aurait même signé en dernier lieu sera impropre (de crainte que le Cuthéen ait signé sur une place restée vide, au-dessus du nom de l’Israélite, qui n’a pas su quel devait être le cosignataire). Si un contrat est signé par 4 témoins, et il se trouve que deux d’entre eux sont des témoins impropres, ou proches parents de l’intéressé, l’acte reste valable en raison de la valeur de 2 témoignages (23)Les deux autres, dit le commentaire, ont pu être apposés, soit pour honorer l'intéressé, soit pour remplir les places vides. Pourquoi ne pas considérer cet acte comme ceux dont les attestations sont trop éloignées (séparées du texte par les signatures impropres), et le déclarer aussi impropre? C’est impossible, puisque R. Yassa a dit, au nom de R. Jérémie (24)ci-après, (8, 12) ( 49c) et (9, 7) ( 50c): la présence des attestations impropres ne fait pas considérer l’acte comme revêtu d’attestations trop éloignées du texte, car les nom apposés là indûment ont, au contraire, pour but de confirmer la validité de l’acte (en ne laissant pas d’espace en blanc).
Pnei Moshe non traduit
ר' אילא בשם רבי ייסא. פליג על ר' יוסי דאדרבא איפכא מסתברא דאתייא כמ''ד שאין העדים חותמין אלא זה בפני זה הוא דכשר כשהישראל לבסוף דליכא למיחש למידי:
ברם כמ''ד דחותמין אפי' זה שלא בפני זה אפילו חתם ישראל בסוף פסול. דס''ל לר' אילא דחיישינן דרווחא שבק האי ישראל למאן דקשיש מיניה ולא ידע שיחתמו אח''כ הכותי למעלה הימנו:
שער שחתמו בארבעה עדים ונמצאו שנים הראשונים פסולין או קרובים כשר. דאמרינן לכבוד או למילוי החלק חתמו ותתקיים עדות השטר נשאר:
ויעשה. זה השטר כהרחק עדות כשטר שעדיו מרוחקין ממנו ב' שיטין שהוא פסול וה''נ דהרי אלו הפסולין לאו כלום הן:
לית יכיל. אין אתה יכול לפסלו מטעם זה משום דאנן תלינן שלא באו להכשירו לזה השער שמתחילה היו עדיו רחוקין מן הכתב ומלאהו בקרובין ובפסולין כדי שלא יוכל להזדייף וקי''ל מלאהו בקרובי' כשר:
כּוּתִים מִפְּנֵי מַה הֵן פְּסוּלִין. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מִשּׁוּם גֵּירִי אֲרָיוֹת. וְקַשְׁיָא. אִילּוּ מִי שֶׁלֹּא נִתְגַּייֵר לְשׁוּם שָׁמַיִם וְחָזַר וְהִתְגַּייֵר לְשׁוּם שָׁמַיִם שֶׁמָּא אֵין מְקַבְּלִין אוֹתוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן בְּשֵׁם רִבִּי אֶלְעָזָר. מִשּׁוּם גּוֹי וְעֶבֶד הַבָּא עַל יִשְׂרְאֵלִית הַוְולָד מַמְזֵר. וְהָאָמַר רִבִּי עֲקִיבָה. גֵּירֵי צֶדֶק הֵן. עַל שֵׁם שֶׁהֵן מְייַבְּמִין אֶת הָאֲרוּסוֹת וּמוֹצִיאִין אֶת הַנְּשׂוּאוֹת. וְהָא רַבָּנִין אָֽמְרִין. אֵין מַמְזֵר בִּיבָמָה. עַל שֵׁם שֶׁאֵין בְּקִיאִין בְּדִיקְדּוּקֵי גִּיטִּין. הָא רַבָּן גַּמְלִיאֵל מַכְשִׁיר בְּגִיטֵּיהֶן. רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. עַל שֶׁנִּתְעָֽרְבוּ בָהֶם כֹּהֲנֵי בָמוֹת. וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְּצֹת הָעָם. אָמַר רִבִּי אִילָא. מִן הַקּוֹצִים שֶׁבָּעָם וּמִן הַפְּסוּלִים שֶׁבָּעָם.
Traduction
Pour quelle raison les Cuthéen sont-ils déclarés impropres à figurer en Israël? -C’est qu’ils se sont convertis au Judaïsme par crainte (25)(2R17, 24) Cf J, (Yebamot 7, 6) (non par conviction). -Mais, fut-il objecté, si quelqu’un, non converti en principe par conviction religieuse, adopte plus tard avec sincérité la foi juive, ne le recevra-t-on pas dans la communauté d’Israël? -C’est, dit R. Yohanan au nom de R. Eléazar, à cause de l’origine illicite des Cuthéens, remontant à l’union d’un païen ou d’un esclave avec des filles d’Israël; en ce cas, l’enfant issu de cette union est illégitime (mamzer). -Mais n’est-il pas dit que, selon R. aqiba, c’étaient des prosélytes convaincus? -Ils avaient pourtant le tort d’exercer seulement le lévirat envers leurs belles-sœurs veuves à l’état de fiancée, et de refuser celles qui avaient été mariées (sans la précaution du déchaussement, par suite d’une interprétation inexacte du texte biblique à ce sujet). -Mais comment leur adresser ce reproche, puisque, selon les rabbins, il n’y pas de Mamzer (né à l’état illégitime) issu du mariage indu d’une belle-sœur veuve? -C’est qu’ils ne sont pas au courant des formalités légales pour rédiger un acte de divorce (de sorte qu’il a pu survenir des mariages illégitimes, ou unions adultérines). -Mais puisque R. Gamliel autorise l’emploi d’actes de divorce sur lequel des Cuthéens ont signé comme témoins, il semble reconnaître que ceux-ci connaissent les dits formalités; pourquoi donc ne pas admettre les Cuthéens comme juifs? -C’est que, dit R. Jacob b. Idi au nom de R. Yohanan, parmi eux se sont mêlés les prêtres des hauteurs (autels externes), selon ces mots (1R 12, 31): Il prit comme prêtres une partie du peuple; or, dit R. Ila, on se servit des rebuts et des derniers venus du peuple à ce moment du culte.
Pnei Moshe non traduit
כותים משום מה הן פסולין. לבא בקהל כדחשיב להו בריש עשרה יוחסין מפסולי קהל:
משים גירי אריות. שלח נתגיירו מתחילה אלא מחמת פחד ויראה כדכתיב וישלח ה' בהם את האריות וגו' הרי הן כעכומ''ז גמורים לכל דבר:
וקשיא. על זה אילו מי שלא נתגייר מתחילה לשם שמים כו' שמא אין מקבלין אותו וכן הכותים דמה בכך שמתחילה לא לשם שמים נתגיירו אם הם עכשיו מחזיקין בדת:
משום עכומ''ז ועבד. שמתחילה כשנטמעו בישראל נשאו להם בנות ישראל ור' יוחנן לטעמי' דסבר עכומ''ז ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר וכדקאמר רבי יוחנן בבבלי החולץ דף מ''ה:
והאמר ר''ע גירי צדק הן. כלומר ולר''ע דסבירא ליה דגרי אמת הן כדאמר בבבלי עשרה יוחסין דף ע''ה ולדידיה מפני מה אסרום שהרי מתחילה ישראלים גמורים היו:
על שם שהן מייבמין את הארוסו'. לבד ומוציאין את הנשואות ופוטרין אותן בלא חליצה כדמפרש התם דדרשי החוצה לאיש זר הך דיתבה חוצה והיא ארוסה לא תהיה לאיש זר אבל הנשואה דלא יתבה חוצה תהיה לאיש זר ור''ע לטעמיה דאמר יש ממזר מחייבי לאוין:
והא רבנן. ולרבנן דאמרי אין ממזר מיבמה כדאמרי' בפ''ק דיבמות מאי טעמא אסרום ומשום גירי אריות נמי ליכא למימר כדאקשינן לעיל:
על שם שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין. ויש שאירע ספק אשת איש ביה וסברי דאינו כלום ונשאת לאחר:
הא ר''ג מכשיר בגיטיהן. ולר''ג דקאמר במתניתין אפי' עדיו עדי כותים כשר אלמא דסבירא ליה דבקיאין בדקדוקי גיטין מדמכשיר אפילו בשניהם כותים ולדידיה מ''ט אסרום בקהל:
על שנתערבו בהם כהני הבמות. כדכתיב שם ויעשו להם מקצותם כהני במות וכדדריש ר' אילא מן הקוצים והפסולים שבעם:
Guittine
Daf 7b
משנה: הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁיחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי אִם רָצָה לַחֲזוֹר בִּשְׁנֵיהֶן יַחֲזוֹר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בְּגִיטֵּי נָשִׁים אֲבָל לֹא בְשִׁיחְרוּרֵי עֲבָדִים לְפִי שֶׁזָּכִין לוֹ לְאָדָם שֶׁלֹּא בְפָנָיו וְאֵין חָבִין לוֹ אֶלָּא בְפָנָיו שֶׁאִם יִרְצֶה שֶׁלֹּא לָזוּן אֶת עַבְדּוֹ רַשַּׁאי וְשֶׁלֹּא לָזוּן אֶת אִשְׁתִּוּ אֵינוֹ רַשַּׁאי. אָמַר לָהֶן וַהֲרֵי הוּא פוֹסֵל אֶת עַבְדּוֹ מִן הַתְּרוּמָה כְּשֵׁם שֶׁהוּא פוֹסֵל אֶת אִשְׁתּוֹ. אָֽמְרוּ לוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא קִנְייָנוֹ. הָאוֹמֵר תֶּן גֵּט זֶה לְאִשְׁתִּי וּשְׁטָר שִׁחְרוּר זֶה לְעַבְדִּי וָמֵת לֹא יִינָֽתְנוּ לְאַחַר מִיתָה. תְּנוּ מְנָה לְאִישׁ פְּלוֹנִי וָמֵת יִתְּנוּ לְאַחַר מִיתָה.
Traduction
Si un individu dit à un autre: ''donne cette lettre de divorce à ma femme'', ou s’il lui dit: ''donne cet acte d’affranchissement à mon esclave'', il peut le reprendre aussi longtemps que l’écrit n’a pas été reçu par la femme ou par l’esclave; c’est l’opinion de R. Meir. Les autres docteurs disent que l’homme peut reprendre la lettre de divorce, mais non pas l’acte d’affranchissement; car on peut faire avoir une acquisition, mais non faire contracter une dette à quelqu’un en son absence (27)On suppose que celui pour qui l'on acquiert y consent d'avance. Or, l’acte d’affranchissement est évidemment avantageux pour le maître, qui, s’il le veut, n’est plus tenu de nourrir cet esclave libéré. La lettre de divorce, au contraire, est une chose désavantageuse, car la femme, comme telle, conserve le droit à la nourriture (28)La femme donc n'est pas divorcée si quelqu'un a reçu mission de recevoir pour elle l'acte de divorce, et le mari peut encore la reprendre, annulant l'acte. R. Meir dit aux autres docteurs: si le maître est un cohen, ne rend-il pas son esclave inapte à manger de l’oblation (en l’affranchissant), au même titre que la femme y devient inapte par le divorce? (N’est-ce pas une preuve d’égalité)? -Cela ne prouve rien, répliquèrent-ils: l’esclave est une acquisition du maître (29)C'est là le motif de suppression du privilège de l'oblation en cas d'affranchissement. Si quelqu’un dit de remettre un acte de divorce à sa femme, ou d’affranchissement à son esclave, puis il meurt, on ne donnera pas suite à ces actes après le décès du maître mais si celui-ci a dit de remettre un maneh (pièce d’argent) à un tel et qu'il meurt, on payera même après décès la somme promise.
Pnei Moshe non traduit
מתני' אם רצה להחזיר בשניהן. קידם שיגיע ליד האשה והעבד:
יחזיר. ואין השליח יכול לזכות בהן לצרכן דחוב הוא להן:
וחכמים אומרים בגיטי נשים. יכול הוא לחזור שחוב הוא לה שמאבדת מזונותיה:
אבל לא בשחרורי עבדים. כדמפרשי טעמא שהרי אם ירצה שלא לזון את עבדו רשאי שיכול הוא לומר לעבדו עשה עמי ואיני זנך אלא חזור על הפתחים והילכך כי משחרר ליה לא מפסיד ליה מזוני אבל שלא לזון את אשתו אינו רשאי וכי מגרש לה מפסיד לה מזוני והל' כחכמי':
והרי הוא פוסל את עבדו מן התרומה. בגט זה ואם עבד ישראל הוא מפסידו בשפחה כנענית ואע''ג דמתירו בבת חורין עבדא בהפקירא הוא דניחא ליה וא''כ חובה הוא לו:
מפני שהוא קנינו. כלומר הא דאוכל בתרומה כשהוא עבד כהן אינו אלא מפני שהוא קניני של כהן ובלאו הכי יכול לפוסלו מן התרומה כדמפרש בגמרא והילכך כי משחרר לי' אע''פ שמפסידו מלאכול בתרומה אין זה קרוי חובה וכן בעבד ישראל כי משחרר ליה ומתירו בבת חורין עדיפא ליה דזכות של שיחרור גדול מהפקירא:
לא יינתנו לאחר מיתה. דגיטא לא הוי עד דמטי לידה וכי מטי לידה הא מית ואין גט לאחר מיתה וכן שטר שחרור כי מטא לידי' הא מית ופקע רשותיה מיניה:
תנו מנה יתנו לאחר מיתה. דדברי שכיב מרע ככתובין ומסורין דמי ואע''ג דלא אמר מנה זה לא חיישינן שמא מנה קבור בקרקע יש לו וההוא דיהיב ליה:
אָמַר רִבִּי אָחָא. קוֹל יוֹצֵא בָּאַרְכֶּיִים. מֵעַתָּה אֲפִילוּ שְׁנֵיהֶן כּוּתִים. שֶׁהָיָה הוּא אוֹמֵר. שֶׁאֵינָן בְּקִיאִין בְּדִיקְדּוּקֵי גִיטִּין. וְהָא רִבִּי שִׁמְעוֹן מַכְשִׁיר בְּגִיטֵּיהֶן. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי זְעִירָא. אַתְייָא דְרִבִּי שִׁמְעוֹן כְּרִבִּי אֶלְעָזָר. כְּמָה דְּרִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים. כָּשֵׁר. כֵּן רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר. אַף עַל פִּי שֶׁאֵין עָלָיו עֵדִים כָּשֵׁר. מֵעַתָּה אֲפִילוּ נַעֲשֶׂה בְהֶדְיוֹט. הֲוֵי צוֹרְכָא לְהַהוּא דָּמַר רִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. קוֹל יוֹצֵא 7b בָּאַרְכֶּיִים. שְׁטָר יוֹצֵא בְבֵית שְׁאָן וְהָיוּ עֵדָיו עֵידֵי גוֹיִם. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. אִיתְפַּלְּגוֹן רִבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ. חַד אָמַר. פָּסוּל. וְחַד אָמַר. כָּשֵׁר. רִבִּי אַבָּהוּ מְפָרֵשׁ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. פָּסוּל. וְרֵישׁ לָקִישׁ אָמַר. כָּשֵׁר. וּמַה טַעֲמָא דְּרֵישׁ לָקִישׁ. שֶׁלֹּא לְהַפְסִיד לְיִשְׂרָאֵל מָמוֹן. וַאֲפִילוּ דְּלֵית מַפְסִיד לְדֵין מַפְסִיד לְדֵין. אָמַר רִבִּי יוּדָן. אֶלָּא כְדֵי שֶׁלֹּא לִנְעוֹל הַדֶּלֶת לִפְנֵי בְנֵי אָדָם. שֶׁלְּמָחָר הוּא מְבַקֵּשׁ לִלְווֹת וְהוּא אֵינוֹ מוֹצֵא.
Traduction
Les documents qui émanent d’une juridiction de non-juifs sont valables''; car; dit R. Aha, le bruit de contrats ainsi rédigés se répand bientôt. Puisque R. Simon autorise tous actes de ce genre, admet-il aussi que deux Cuthéens comme signataires sont valables? -Non, selon lui, un tel acte serait impropre, puisqu’il les déclare ignorants des formalités de rédaction (supposant qu’un signataire israélite ne visera l’acte qu’après un Cuthéen savant). -Mais R. Simon ne déclare-t-il pas valables les divorces de païens? -C’est que, dit R. Aba au nom de R. Zeira, l’avis de R. Simon est conforme à celui de R. Eléazar: comme R. Eléazar est d’avis qu’un acte de divorce est valable même non confirmé par des signatures de témoins, de même R. Simon dit qu’il peut ne pas y avoir de signatures (les témoins présents à la livraison suffisent). Si donc il faut au moins des témoins présents à la remise, l’acte devrait être valable même s’il est rédigé par un non-compétent? Il faut donc admettre aussi le motif émis plus haut par R. Jacob b. Aha, à savoir que le bruit de contrats rédigés par des non-juifs se répand bientôt (voilà pourquoi en ce cas seul l’acte émanant de païens est valable). Lorsqu’un contrat est rédigé à Bet-Shean et qu’il est contresigné par des témoins non-juifs, selon R. Yossé, il fait l’objet d’une discussion entre R. Yohanan et R. Simon b. Lakish: l’un déclare cet acte sans valeur; l’autre le déclare valable. R. Abahou dit explicitement qui professe chacun de ces avis: R. Yohanan le déclare impropre, et R. Simon b. Lakish le déclare valable. R. Simon b. Lakish a pour motif de ne pas faire perdre d’argent au prêteur israélite. Mais, dans les questions financières, ce qui n’est pas au préjudice de l’un ne l’est-il pas au préjudice de l’autre? (Si ce n’est au détriment du créancier, c’est à celui du débiteur)? C’est, dit R. Judan, pour ne pas fermer la porte (26)Ci-après, (5, 1) ( 46c) aux emprunteurs (en leur refusant des actes contresignés par des païens); car, au moment de l’emprunt, il se peut que l’on ne trouve pas d’autres témoins signataires que des païens.
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' אחא. אמתני' קאי דקתני כל השטרות העולין בערכאות של עכומ''ז כשירין משום דקול יוצא בארכיים כלומר שטרות הנעשין בערכאות שלהם יש להן קול כמו שאר שטרות היוצאין ולפיכך כשירין הן וכדמסיק לקמן:
מעתה אפי' שניהן כותים. לר''ש הוא דבעי דר''ש מכשיר בערכאות אפילו בגיטי נשים אע''פ שחותמיהן עכומ''ז ומי נימא דפליג ר''ש נמי ארישא וס''ל כר''ג דמכשיר אפילו בשניהם כותים כדמסיק הבעיא לקמן:
שהיה הוא אומר. כלומר לא כי אלא ר''ש פוסל בשניהם כותים דס''ל שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין ולא מכשיר אלא בחד וכטעמיה דת''ק דאי לאו דכותי חבר כו' כדלעיל:
ופריך והא ר''ש מכשיר בגיטיהן. של עכומ''ז החתומין עליהן ואע''פ שאינן בקיאין בדקדוקי גיטין ומי גרע כותים מעכומ''ז:
וקאמר ר' בא. דהיינו טעמיה דר''ש בסיפא דאתייא כר''א דאמר לקמן בפ' המגרש אע''פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר כן ר''ש כו' כלומר דהכא נמי בעדי מסירה מיירי שנמסר לה בפני עדי ישראל והילכך מכשיר הוא בגיטי נשים אבל ברישא מודי הוא לת''ק דשני כותים פסולין בלא עדי מסירה:
מעתה. דבעדי מסירה מיירי א''כ אפילו נעשה בהדיוט ליתכשר לר' שמעון:
הוי. כלומר על כרחך דאכתי צריכא נמי לטעמא דאמר ר' יעקב בר אחא משום דקול יוצא בערכאות והילכך דוקא בערכאות הוא דמכשר ואע''ג דהאי טעמא לא שייכא בגט דהא אפי' נעשה כתיקון פסול הוא משום דלא שייכי בגיטין ועיקר טעמא הוא משום עדי מסירה ישראל וא''כ מה לי הדיוט מה לי ערכאות דאיכא למימר דגזרינן גיטי נשים אטו גיטי ממין ובגיטי ממון ודאי פסול בהדיוט אפי' בעדי מסירה משום שלא יבאו לטעות הואיל בערכאות כשר אף בלא עדי מסירה דאית להו קלא ויאמרו הכשירו בערכאות והכשירו בהדיוט מה בערכאות שלא בעדי מסירה אף בהדיוט שלא בעדי מסירה והילכך גזרו בהדיוט לעול' שלא לסמוך על עדי מסירה:
שטר. היה יוצא בבית שאן והיו עדיו עדי עכומ''ז בהדיוט:
ר' אבהו מפרש. מי הפוסל ומי המכשיר:
שלא להפסיד לישראל ממון. להמלוה:
ואפילו דלית מפסיד לדין מפסיד לדין. בתמיה וכי היכי שייך בדיני ממונות משום הפסד ממון ישראל שאם אין אתה מפסיד להמלוה מפסיד אתה להלוה:
אלא. היינו טעמא שלא לנעול את הדלת בפני הלווין כשאתה פוסל עדי עכומ''ז:
שלמחר הוא מבקש ללות והוא אינו מוצא. ללות דלפעמים לא ימצאו עדים אלא עכומ''ז ונמצא אתה נועל דלת בפני לוין:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source